אחמד רסאס (ע"י אמו חאלדה) נ' אלעינאיה אל אהל ואח'

פסק דין

1.התובע יליד 1989, טוען כי ביום 17.6.02 בעת ששהה במועדון ספורט של הנתבעת 1, ארון גדול השייך למועדון ושהכיל בתוכו משקולות , התחיל ליפול על ילד בן 5 שנים. התובע ניסה למנוע מהארון ליפול על הילד ועל כן אחז בארון. הארון היה כבד מידי, הוא לא הצליח לאחוז בו, והארון נפל על רגלו של התובע. כתוצאה מכך, נגרם שבר ברגלו של התובע. הילד בן 5 ניצל ואילו לתובע נגרמו נזקי גוף שונים. התובע נלקח לקופת חולים, משם הועבר לבית החולים מוקאסד. בבית החולים התברר כי התובע סובל משני שברים ברגלו. רגלו הושמה בגבס וכך היה במשך יותר מחודש. התובע טוען כי רגלו האחת נותרה יותר ארוכה מהרגל השנייה דבר המקשה עליו בפעילות ספורטיבית מאז התאונה. לדבריו, עד ליום התאונה היה מאוד פעיל מבחינה ספורטיבית, וכן השתתף במועדון בחוג ריקודים. מאז התאונה הוא מתקשה בפעולות אלה. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע 60% נכות זמנית.

2.בתאריך 23.10.07, היינו 5 שנים לאחר התאונה, עבר התובע ניתוח לתיקון הפגיעות, וזאת בבית החולים הדסה עין כרם. הניתוח הצליח ומאז התובע אינו סובל מנכות כלשהי.

3.באשר לאירוע התאונה, עדות התובע נתמכת בעדותו של עד נוסף שהיה עמו בעת התאונה והוא גם פינה אותו לקופת חולים וליווה אותו בדרכו לבית החולים. העד ראאד חיג'זי העיד בבית המשפט. עדותו לא נסתרה.

4.הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה ולא סתרה את עדויות התובע והעד מטעמו.

5.גם האמור במסמכים הרפואיים תומך באופן כללי בגרסת התובע, שהרי בתעודת בית החולים מדובר אכן על שברים ברגל, ובסיכום המחלה מבית החולים הדסה מדובר על פגיעה שארעה כתוצאה מנפילת ארון למרות שרשום בתעודה כי התאונה ארעה שנתיים קודם לכן, יש להניח כי מדובר בטעות. אין הדבר יכול לסתור את עדות התובע והעד מטעמו, והאמור במסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט, לרבות למוסד לביטוח לאומי והעובדה כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה וקבע לתובע נכות.

6.במהלך הדיון התעוררה השאלה אם הנתבעת היא אישיות משפטית שראויה להיתבע. במהלך הסיכומים שנשמעו מיד לאחר סיום הראיות, טענה ב"כ הנתבעת כי הנתבעת אינה אישיות משפטית. כמו כן טענה כי אין זהות בין הנתבעת לבין מועדון אחר שהוזכר בתצהירו של העד מטעם התובע.

7.הנתבעת לא העלתה טענות אלה בכתב ההגנה, לא ביקשה לכל אורך ניהול התביעה למחוק את התביעה כנגדה על הסף. זו טענה מפתיעה שלא היה ראוי להעלותה רק בשלב הסיכומים. יתר על כן, ב"כ הנתבעת ייצג את הנתבעת לכל אורך הדרך. אם הנתבעת אינה אישיות משפטית, לא ברור את מי בדיוק ייצג ב"כ הנתבעת, ובשם מי הופיע בכל הדיונים.

8.לאור זאת, אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת. אני סבור כי יש לראות בנתבעת כבעל דין, במיוחד כשהדבר לא הוכחש על ידה, כאמור לעיל.

9.לאור כל האמור, אני מקבל את גרסת התובע באשר לעצם אירוע התאונה.

10.התובע טוען כי רובצת אחריות על הנתבעת בהיותה המחזיק של המקום, ובהיותה המזמין של משתתפים בפעילויות שונות המתקיימות במקום. יש לזכור כי מדובר במתנ"ס אליו מגיעים צעירים בגילאים שונים. חובה על הנתבעת לדאוג לבטיחות המשתתפים בפעילות הנתבעת ולמנוע מהם כל סכנה אפשרית. העובדה כי ארון ובו משקולות נופל לפתע ממקומו, מצביעה על מחדל מצד הנתבעת לקיים את חובותיה כלפי המשתתפים בפעילויות הנתבעת. כאמור, הנתבעת בחרה שלא להעיד עדים מטעמה או להביא ראיות כלשהן. יש בכך כדי לתמוך בטענת התובע באשר להתרשלות הנתבעת.

11.לאור כל זאת, הנני קובע כי הנתבעת לא קיימה אחר חובותיה כלפי מי שמוזמן על ידה ליטול חלק בפעילויות המקום, ועל כן התרשלה כלפי התובע.

12.באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות זו לגרימת הנזק, סבורני כי התובע עמד בנטל להוכיח עניין זה. הדבר עולה הן מעדות התובע והעד מטעמו, והן מהמסמכים הרפואיים. למעשה הנתבעת לא חלקה באופן אמיתי על טענה זו של קשר סיבתי. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. התובע טען כי בהיותו קטין ומאחר ואמו מתפרנסת מקצבת אבטלה, אין ידו משגת לממן חוות דעת רפואית. על פי החלטתי פטרתי את התובע מהגשת חוות דעת. אפשרתי לנתבעת להגיש חוות דעת מטעמה בטרם ימונה מומחה מטעם בית המשפט.

13.הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת מטעמה. הצדדים, בסופו של דבר, לא ביקשו מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הצדדים הגישו תחשיבי נזק על פי החלטת בית המשפט. התובע הגיש כחלק מהראיות מטעמו את כל המסמכים הרפואיים שהיו ברשותו, וכן מסמכי הביטוח הלאומי. מסמכים אלו הוגשו כראיה מבלי שהנתבעת התנגדה לכך. התובע טוען כי לא היה מקום להגיש חוות דעת רפואית וזאת מאחר ואינו טוען לנכות לצמיתות בעקבות הניתוח המוצלח שהיה בבית החולים הדסה.

14.מכל הטעמים שפורטו לעיל, סבורני כי התובע עמד בנטל המוטל עליו היינו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אירוע התאונה לשברים שנגרמו ברגלו.

15.באשר לנזקים, בתקופת התאונה היה התובע קטין בן 13. הוא עבר ניתוח בגיל 18, ומאז כאמור, גם לדבריו, אינו סובל מנכות כלשהי.

16.בנסיבות אלה, אין טענה בפי התובע באשר לפיצויים בעתיד. טענותיו של התובע סובבות סביב פיצוי בעבור כאב וסבל, עזרה בתקופת אי הכושר, פיצוי עבור הוצאות, וכן טוען התובע כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בעבר.

17.התובע לא הביא ראיה ולא הוכיח את טענותיו באשר להוצאות רפואיות או הוצאות אחרות.

18.התובע לא הביא ראיות בדבר הפסדי השתכרות בעבר, לא המציא אישורים ממעבידים שונים, לא פירט תקופות עבודה, תקופות אי כושר ומניעות מעבודה, או מדוע הופסקה עבודתו במקומות עבודה שונים. יש לזכור את גילו הצעיר של התובע בעת התאונה, עד לביצוע הניתוח.

19.אני מוכן לקבל כי התובע היה זקוק לעזרת בני משפחתו תקופה מסוימת. מדובר על התקופה בה הייתה רגלו נתונה בגבס. בעבור כך, אני קובע פיצוי של 3,000 ₪.